בריכה אובלית. עומק ממוצע. בתוכה שוחה אישה.
קצינה בדרגת סג"מ. המדים מקופלים לצד שמשיה קטנה, אישית כזו. מקופלים בקפידה.
הדרגות פונות כלפי מעלה.
היא שוחה בסגנון חתירה. אנו רואים אותה מלמעלה, מחלון גבוה שמשקיף על הבריכה. חלון דמיוני.
הבריכה כחלחלה ומנצנצת באור השמש.
האשה ערומה. היא שוחה כבר זמן מה. תנועות קצובות. נראה שהיא בכושר.
אין שום דבר אירוטי בסצנה הזו.
אשה ערומה בדרגת סג"מ שוחה בבריכה אובלית.
לפתע לילה. הכל חשוך. רק נצנוצי המים בבריכה ברורים לנו, משתקפים מאור שיכול להיות של פנס נסתר או אולי הירח. מה שמרמז על נוכחות הוא רק צליל החתירה במים. צליל קצוב ורוגע. לא מתאמץ.
אבל משהו שונה. כשמאזינים ממש טוב, אפשר עכשיו להבחין בצליל נוסף. עוד מישהו שוחה בבריכה.
התזמון כמעט מושלם עם האשה. ובגלל זה קשה להבחין בצליל הזה.
הצליל החדש מאד מזכיר את הצליל הראשון, אבל קצת שונה ממנו. קצת גס יותר. חסרה בו התנופה הנכונה.
יותר נכון יהיה להגיד שזהו צליל שמנסה לחקות את הצליל הראשון. צליל בלי עצמאות.
לפעמים נדמה לנו שהאוזן שלנו משטה בנו ובעצם שני הצלילים זהים, אבל לא.
זה ברור לגמרי.
האשה כבר לא לבד.