הקרנה של סרט שלי בקיבוץ גנוסר, שם גדלתי
מועדון לחבר. פול האוס. פקק אופניים סבוך.
קהל ביתי הוא הכי קשוח
כמעט ולא צוחקים.
שקטים כמו אבני הבזלת שאותן ניתצו כדי לכבוש את הקרקע כמו לפני מליון שנים.
אני שוב ילד שמתבייש לחצות עם האופניים את השביל שנושק למגורי התיכוניסטיות
יושבות שם בשמש מעבירות את הזמן
משחקות עם הסיגריה בפה
מפחידות מרוב שהן מרגשות, בלתי אפשריות.
ואני נוסע מסביב, בגמלוניות, במהירות. חותר עם האופניים דרך שבילי עפר ודשא יבש ונשלי צפעים
רק כדי שלא יחייכו אלי ויכשפו אותי ואני עוד עלול להסתבך איתן.
אמזונות, ליליות, אסתריות
גם היום. גם היום.